וַיְהִי֮ אַחֲרֵ֣י קָבְר֣וֹ אֹתוֹ֒ וַיֹּ֤אמֶר אֶל־בָּנָיו֙ לֵאמֹ֔ר בְּמוֹתִי֙ וּקְבַרְתֶּ֣ם אֹתִ֔י בַּקֶּ֕בֶר אֲשֶׁ֛ר אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים קָב֣וּר בּ֑וֹ אֵ֚צֶל עַצְמֹתָ֔יו הַנִּ֖יחוּ אֶת־עַצְמֹתָֽי׃
שו"ת חתם סופר
אך מי יעיד על זה הלא אנשי ק"ק נ"ש כולם נוגעי' בעדותן הם דבודאי נוח להם להשתטח על קבר איש אלקים אביהם ורבם ובפרט שראיתי בהעתק א' אמר בפה מלא קודם סלוקו שאם יצטרכו דבר ונשתטחו על קברו ובתשו' מהרי"ל הובא בש"ע א"ח סי' תקס"ח סעי' יו"ד מי שנדר לילך על קברי צדיקים וכו' ובמג"א שם סקכ"א ואם נדר להוציא יו"ד זהו' בהליכה זו וכו' ע"ש והנה ליסע מנ"ש לק"ק ל"ש להשתטח על קברו הוא מהלך רב טורח והוצאה מרובה ואמרי' במס' ב"ב קכ"ב ע"א א"י לא נתחלקה אלא לכספים ומסיק לקרובה ולרחוקה פירשב"ם מי שעולה לו גורלו בקרוב לירושלים מעלה מעות למי שעולה לו גורלו ברחוק מירושלים שהרחוק גרוע מפני שני דברי' א' מפני שרחוק בבהמ"ק ע"ש אע"ג דהתם י"ל שכר פסיעות יש ועוד דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות ומ"מ העלו מעות משום קורבא ורוחקא מכ"ש הכא דאיכא הנאת ממון ונגיעת עדות בזה ועוד מי זוטר הא דכתי' מלכים א' י"ג פסוק ל"א אצל עצמותי' הניחו את עצמותי פירש"י וימלטין עצמותי' את עצמותי ורמב"ן כ' בפ' ויחי בפסוק השבעה לי וז"ל או שיחפוץ פרעה שיקברו הנביא בארצו לכבוד להם ולזכות. ובזה י"ל דברי מ"ל פי"א משמיטי' ויובל דרצה להוכיח דמותר לחפור שיחי' ומערות בזמן שיובל נוהג דאלת"ה הא דאמרינן בפ' י"נ דזבין מיזבן לא מצית אמרת נמצא שדה חוזרת ביובל וצדיק קבור בקבר שאינו שלו ואי ס"ד אסור לשנו' תיפוק לי' שאסור לשנו' ואין לך שינוי גדול מזה קבורת מת שאסור לפנותו משם ושוב דחי מ"ל דילמא ברשות בעל הקרקע קברו לשם ודברי' צע"ג אי ס"ד אסור לשנותו וצריך להחזיר הקרקע לבעלי' כמות שהיא א"כ אם יתנו לו הבעלי' רשות ה"ל כמוכר לצמיתות וכתי' והארץ לא תמכר לצמיתות אבל להנ"ל ניחא כי המוכר קרקע לפנחס לקבור בו אלעזר אינינו מוכרו כ"א קונה הוא לעצמו זכות וכבוד שיהי' אלעזר קבור בנחלתו ואין זה מכירה לצמיתות אלא קנין עדי עד וצדקו דברי מ"ל ומ"מ מוכח דנגיעה בעדות הוא זה: